צוואות וירושות

משרדנו עוסק בעריכת צוואות אישיות, הדדיות, עריכת צוו ירושה וצווי קיום צוואה והסכמי עיזבון.

צוואה היא הדרך הבטוחה ביותר לדאוג לחלוקת העיזבון על פי רצונו של הנפטר. החוק בישראל מכיר בארבעה סוגים שונים של צוואות.

מהי צוואה?

צוואה היא הצהרה בכתב, המהווה מסמך משפטי, ומסדירה את חלוקת הרכוש של אדם לאחר מותו. החוק הישראלי מכיר בארבעה סוגי צוואות - צוואה בכתב יד, צוואה בפני עדים, צוואה בפני רשות וצוואה בעל פה, אך אינו מגדיר הוראות ספציפיות לאופן עריכת הצוואה. הצוואה יכולה להתייחס לכל רכוש שהיה לאדם בעת מותו, ולכלול הוראות מדויקות ותנאים לביצועה ולחלוקת הרכוש, ומנגד יכולה הצוואה להיות כללית ולפרט רק קווים מנחים כלליים לביצועה. אין הגבלה גם על מספר הצוואות שיכול אדם להשאיר אחריו, אך הצוואה המאוחרת התקפה שתקוים, ומבטלת צוואות שקודמות לה. משתמע מכך שהצוואה המאוחרת היא הקובעת בכל מצב.

באילו מקרים כדאי לערוך צוואה?

ידועים בציבור: מומלץ לערוך צוואה כדי למנוע סכסוך אפשרי לגבי מעמד הידוע בציבור הנותר.

פיצול הירושה: מקרים שבהם המוריש מעוניין להוריש חלקים ספציפיים מעיזבונו לקרוביו, לאנשים שאינם קרוביו או  לתאגידים, שלא בהתאם להוראות חוק הירושה.

זכויות ברכוש: מקרים שבהם קיים צורך להסדיר זכויות שימוש ברכוש לאחר מותו של המצווה.

בני זוג גרושים או פרודים ומשפחות שבראשן הורה עצמאי: חוק הירושה אינו מסדיר את זכויות הירושה במקרים אלה.

זוג מבוגר שאין לו ילדים והוא בגיל שככל הנראה לו יהיו לו ילדים.

זוג שנשוי נישואים שניים ולכל אחד מבני הזוג יש ילדים משלו.

ירושה על פי דין:

חוק הירושה קובע כי בכל אותם מקרים בהם אדם נפטר מבלי להותיר אחריו צוואה חוקית, רכושו ונכסיו יועברו ליורשים על פי דין. היורשים על פי החוק מחולקים לשלוש קטגוריות, כאשר הכלל הוא שרק מי שכלול באותה קטגוריה יורש את נכסי המנוח ורק קטגוריה אחת יורשת. יחד איתם יורשים גם בן או בת הזוג.

הקטגוריה הראשונה היא הצאצאים. כאשר קיימים למנוח ילדים הם יורשים את הרכוש שווה בשווה. אם אחד מן הילדים אינו בין החיים בעת פטירת המוריש, יתחלק חלקו בין צאצאיו. כאשר למוריש ישנו בן זוג בחיים הוא יירש מחצית מן הרכוש והמחצית השנייה תחולק בין הצאצאים.

אם אין אף יורש בקטגוריה הראשונה עוברים לקטגוריה השניה. הקטגוריה השנייה כוללת את הורי המוריש וצאצאיהם. בקטגוריה זו הרכוש מחולק בין הורי המוריש שווה בשווה. אם ההורים אינם בחיים, יועבר הרכוש לצאצאי ההורים בחלקים שווים.

כאשר לנפטר בן זוג בחיים וקיימים יורשים בקטגוריה השניה – אזי ככל שהיורשים הם הורים, יקבל בן הזוג מחצית וההורים מחצית וכאשר בנמצא רק צאצאי ההורים – יירש בן הזוג שני שליש מן העזבון.

ככל שאין אף יורש בקטגוריה הראשונה והשניה – עוברים לקטגוריה השלישית. הקטגוריה השלישית כוללת את הורי ההורים. בקטגוריה זו רכושו של הנפטר מתחלק בין ארבעת הורי ההורים ובאם מי מהם אינו בין החיים עובר חלקו לצאצאיו. בן הזוג של הנפטר יורש כאן שני שליש מן העזבון ואילו הורי ההורים וצאצאיהם – שליש.

בן זוג – יורש כמפורט לעיל. בנוסף לכך, במצב בו אין למנוח צאצאים או הורים, יורש בן הזוג אף את מלא הזכויות בדירה בו התגורר יחד עם המנוח בשלוש השנים האחרונות לחייו וכן את המטלטלין המשמשים את דירת המגורים ומכונית הנוסעים.

 צו ירושה

בכל אותם מקרים בהם הנפטר לא הותיר אחריו צוואה חוקית, קיים הכרח בהנפקת צו ירושה שהוא למעשה צו משפטי הקובע את זכותם וחלקם של היורשים ברכוש. את הוצאת הצו יש לבקש מהרשם לענייני ירושה. חשוב לציין שצו זה אינו מפרט בתוכו את פרטי הרכוש אותם היורשים עתידים לרשת אלא דן אך ורק בזכויותיהם לרשת.

מי יכול לרשת על פי צוואה?

אדם יכול להוריש באמצעות צוואה גם לילדים שייוולדו בתוך 300 ימים מיום פטירתו. אם המוריש מציין זאת בפירוש בצוואתו, הוא רשאי להוריש את רכושו גם לתאגידים, ובמקרה כזה הזוכים בנכסי התאגיד הם אלו אשר זכאים ליהנות מנכסי העיזבון שהתאגיד זכה בהם.

מי שהורשע בהליך פלילי במעורבות במותו של המוריש או בניסיון לגרום למותו, אינו יכול לרשת אותו, גם אם המוריש הזכיר אותו בצוואתו. גם מי שהורשע בפלילים בהעלמת צוואתו האחרונה של המוריש, בזיוף צוואה, בתביעה לירושה על פי צוואה מזויפת או בניסיון לעשות את כל אלה, אינו יכול לרשת.

סוגי צוואות:

החוק הישראלי מכיר בכמה סוגי צוואות: 

צוואה בכתב יד: כתובה כולה בידי המצווה, וחתומה בחתימתו ובכתב ידו. על פי סעיף 19 לחוק הירושה, נושאת את תאריך עריכתה, גם הוא בכתב ידו של המצווה.

צוואה בפני עדים: נעשית בכתב, נושאת תאריך, נחתמת בידי המצווה בפני שני עדים. על פי סעיף 20 לחוק הירושה, המצווה חייב להצהיר בפני העדים כי זו צוואתו, ובאותו מעמד חותמים גם העדים על הצוואה כדי לאשר שהיו עדים לעריכתה בידי המצווה. הצוואה יכולה להיות כתובה בכתב יד או מודפסת, אך החתימות חייבות להיות בכתב ידם של המצווה והעדים, ולהיחתם במועד עריכת הצוואה ולא במועד מאוחר יותר. מומלץ כי לפחות אחד העדים יהיה עורך דין המתמחה בעריכת צוואות, כדי למנוע מהמצווה טעויות שעלולות לאחר מותו להביא לפסילת הצוואה.

צוואה בפני רשות: על פי סעיף 22 לחוק הירושה, צוואה בפני רשות היא צוואה הנאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט, הרשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או נוטריון. אם הצוואה נאמרת בעל פה היא מוקראת למצווה בידי הרשות, ובסופה יבואו הצהרה, חתימת הרשות ואישור הרשות על מועד עריכת הצוואה וכי הצוואה נערכה בידי המצווה.

צוואה בעל פה: ידועה גם בשם צוואת "שכיב מרע". על פי סעיף 23 לחוק הירושה אפשרות זו קיימת רק במקרה שהמצווה נמצא על סף מוות, או רואה עצמו במצב כזה. צוואה בעל פה צריכה להיעשות בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה, ועליהם לרשום אותה בזיכרון דברים הכולל את תוכן הציווי, התאריך והנסיבות שהביאו לעריכתה. לאחר מכן יש להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. צוואה בעל פה בטלה לאחר חודש, אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את עריכתה והמצווה עודנו בין החיים.

האמור אינו ייעוץ משפטי ומומלץ לתאם פגישת ייעוץ עם משרדנו.